רש"י על ביצה ל״ו ב:י״א

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על ביצה ל״ו ע״ב:י׳ רש"י על ביצה ל״ו ע״ב:י״ג »

1 ביצה פתח ↗

וְאֵלּוּ הֵן מִשּׁוּם מִצְוָה: לֹא מַקְדִּישִׁין, וְלֹא מַעֲרִיכִין, וְלֹא מַחֲרִימִין, וְלֹא מַגְבִּיהִין תְּרוּמָה וּמַעֲשֵׂר.

2 תוספתא כפשוטה על ביצה פתח ↗

16-17. ואילו הן משום מצוה לא מקדישין ולא מעריכין ולא מחרימין ולא מגביהין תרומה ומעשרות. משנתנו פ"ה מ"ב. ופירשו בבבלי ל"ז א': לא מקדישין ולא מעריכין ולא מחרימין. גזרה משום מקח וממכר. ולא מגביהין תרומות ומעשרות. פשיטא. תני רב יוסף לא נצרכא אלא ליתנה לכהן בו ביום וכו'. ופירש"י: משום מקח וממכר. דלמקח וממכר דמו שמוציא מרשותו לרשות הקדש וכו'. אפילו ליתנם לכהן בו ביום. דאיכא למימר לאו מוכחא מילתא דלתקוני טבלא מכוין וכו' ומחזי דכולה מלתא משום שמחת יו"ט דכהן שצריך לה. ובמגילת סתרים לרבינו נסים:11ליקוטים של פוזננסקי סי' מ"ח, מס' המנהיג ה' פסח סי' צ"ו, עמ' 89. ועיין במפתח למגילת סתרים בתרביץ שי"א, עמ' 242, סי' צ"ה. אין מקדישין ואין מעריכין וכו', ויש לשאול דא"ר אליעזר פוסקין צדקה לעניים בשבת שבת ק"נ א', ויש לומר דהתם שאני כדאית' התם היינו טעמא דאין מקדישין וכו', אע"ג דהוי מצוה, גזרה משום מקח וממכר, בשכבר יצא ההקדש מרשותו, ונכנס לרשות גבוה אין יכול להחליפו, ואתי למישרי מקח וממכר וכו', אבל הפוסק צדקה לעניים, אפי' אמר סלע זו לעניים מותר להחליפה וכו'. וכע"ז הביא בשם רבינו נסים בחי' המאירי ל"ז א' ד"ה גזירה. ובחי' הר"ן המיוחסים בטעות להריטב"א שבת ק"נ א': פוסקין צדקה לעניים בשבת. תמהני אמאי שרי דהא תנן אין מקדשין. ומצאתי בשם רבינו נסים ז"ל דלא אסרו אלא להקדיש כלי ידוע משום דהוי צ"ל: דחזי כמקח וממכר, אבל לא אסרו לחייב אדם עצמו לגבוה בדברו, ועדיין אין נוח לי דהא אין מעריכין אין כלי ידוע הוא, ואפ"ה אסור. וצל"ע. וכ"ה מלה במלה בפירושו על הרי"ף שם פכ"ג סי' תקס"ו, אלא ששם בט"ס: ומצאתי בשם רבינו חננאל וכו', וצ"ל: רבינו נסים וכו', כמו שהוא בחידושיו. ועיין בס' המכתם למכילתין, עמ' 255, מ"ש בשם גאון וממנו בארחות חיים ה' יו"ט סוף סי' ט"ז, פ"ה ע"ג, עיי"ש בהערת הר"א סופר, וכיוון לר"ן גאון הנ"ל. ועיין גם ראבי"ה ח"ב סי' תשצ"ט, עמ' 487, ומ"ש בשלטה"ג בסוגיין בשם קונטרס הראיות לר' ישעיה דטראני. ולעצם קושיית הר"ן הנ"ל מאין מעריכין, עיין שם בגליון הרי"ף בשם הגהות מא"י אות ג' ובב"י טאו"ח סי' ש"ו ד"ה וחפצי והוא על פירש"י ל"ו: מעריכין, ערכך עלי. ועיין בתיו"ט למשנתנו. ולעניין אין מקדישין עיין ירושלמי כאן פ"ה ה"ב, ס"ג רע"ב, פסחים פ"ח ה"ג, ל"ו ע"א, בבלי שבת קמ"ח ב', פסחים ס"ו ב'.ואשר להגבהת תרומות ומעשרות, אסרו אפילו להרים מעשר עני ביום טוב, אעפ"י שאין כאן לא משום מתקן שהרי מותר לתקן אוכל ביום טוב ולא משום מקדיש, והאיסור הוא משום עובדין דחול, שהיה יכול להפריש מערב יו"ט. והוא הסוג הרביעי של שבות של מצוה.ובתו"כ הנ"ל: שביתת מצוה, לא יקדיש לא יעריך, לא יחרים, לא יגביה, לא יתרום ולא יעשיר, ולא יקדיש כלומר יקדֵש ולא יארש ולא ימאן ולא יחלוץ ולא ייבם ולא יפדה נטע רבעי ומעשר שני וכו'. ובמכילתא דרשב"י הנ"ל: אין מקדישין אין מעריכין ואין מגביהין ואין מתרימין תרומה ומעשרות וכו'. ופי' במיוחס להר"ש על התו"כ שם, ע"א ע"א: ולא יגביה חלה.

3 צפנת פענח על משנה תורה, הלכות שבת פתח ↗

ולא חולצין כו'. עיין ביבמות ד' ק"ד ע"א דהוה דין ועיין בירושלמי שם דמבואר דאם ס"ל דחולצין בלילה וביחידי דשרי אף בשבת ע"ש ועיין בנדרים ד' ע"ז ע"ב ע"ש ועיין בתו"כ פ' אחרי מות דאין פודין נטע רבעי ועיין בתוספתא ובדברי רבינו בפ"א דתמורה דאין ממרין בשבת אף דהא דהתמורה חלה עלה הלא לא מחמת דיבורו רק מחמת גזירת הכתוב דהא גם בשוגג חל ועי' תוס' חולין דפ"א ע"א ע"ש והך דפדיון נטע רבעי עי' רש"י ביצה דכ"ז ע"ב י"ל דהטעם דהראשון יוצא לחולין ועי' רש"י ביצה ד' ל"ו דפירש גבי אין מחרימין סתם חרמים לבדק הבית ולמה לא נקט בחרמי כהנים וע"כ משום דחרם כהנים חל משום גזירת הכתוב לא משום דיבורי כמש"כ התוס' תמורה ד' ל"ב ע"ב ואף דכל זמן שהוא ביד הבעלים הוה כהקדש לכל דבר כמבואר בערכין ד' כ"ח ע"ב וכ"מ מ"מ זה לא הוה רק גזירת הכתוב ובזה א"ש מה שהקשה התוס' והרא"ש בנדרים ד' י"ח ע"ב למאן דאמר בעיקרו קא מתפיס אמאי כחרמי כהנים מותר הא מעיקרו הוה הקדש גמור אך לפי מה שכתבתי א"ש דלא מקרי כלל דבר הנדור ועיין מה שכתבתי בזה בסוף הל' ערכין ועיין רש"י קדושין ד' ס"ד ע"א ד"ה לחרמים דשם פי' ג"כ חרמי בדק הבית אך מהך דביצה י"ל דשם נקט רק דבר שיש בו מצוה וחרמי כהנים אין בו מצוה וא"ש:

11 ולא מקדישין - הקדשות:

12 מעריכין - ערכך עלי ונותן כפי שנים כמו שכתוב בפרשת ערכין ויקרא כז:

13 ולא מחרימין - הרי בהמה זו חרם וסתם חרמים לבדק הבית:

« רש"י על ביצה ל״ו ע״ב:י׳ רש"י על ביצה ל״ו ע״ב:י״ג »